עולים מחבר העמים: איפיונים, צרכים ועקרונות התערבות

עולים מחבר העמים: איפיונים, צרכים ועקרונות התערבות

היכרות קצרה שם וציפיה מהרצאה.
אני אשמח שבמהלך הפגישה זו אנו נינהל דו שיח על סוגיות שעולות לכם מהפגישות והתנסות שלכם עם עולים יוצאי חבר העמים.
מכיוון שבמהלך ההרצאה אני רוצה לגעת במספר רב של אספקטים הנוגעים לאוכלוסיה זו ולעבודה עמה, אני מרא מתנצלת על כך שבחלק מהדברים אני אגע בצורה רופפת רק כדי לתת תמונה יותר מלאה ולא יוכל להיכנס לעומק יותר מדי.

חשוב לזכור כי אין להתייחס להבדלים בין תרבותיים בצורה דיכוטומית, אלה צריך למקם את כל אדם על פי הרצף הספציפי בו מתקיימת ההשוואה. כל אדם מיצג את עצמו ואת אישיותו וההרצאה שלנו היום יכולה לתת תמונה כללית יותר של התרבות , הבנה וערך מוסף לתגובות או התנהגויות לאותו אדם שבא מתרבות מסוימת.

חלק ראשון
אין לראות בעולים מחבר העמים קלישאה אחד.מדובר ב-15 רפובליקות אשר היו למינה אחד, אך לכל אחד מהן יש איפיונים יחודיים משלה. בסקירה מהירה אפשר לציין את ההבדלים הללו: 3 הרפובליקות שנמאות על גבול סקנדינביה (לטביה,ליטה, אסטוניה) – יחס מתנשא ומתנגד לכל הסיממנים של תרבות הרוסית, במהלך השנים רבות הרגישו את עצמם תחת כיבוש של ברית המועצות לשעבר, לא רצו לדבר את השפה היו מאומות מדי עוד לפני הפרסטרויקה, הם היו הראשונים שדרשו, נלחמו וקיבלו עצמאות מדינית וטרטוריאלית. תמיד היו יותר קרובים למערב , דעות, התנהגות, דפוסים, לבוש וכו. אורח חיים חילוני.רפובליקות אסיאטיות – (אוזבקיסטן, טדז'יקיסטן, טורקמניסטן,קזחסטן, קיריזסטן) מדינות כאשר רוב האוכלוסיה הייתה שם מוסלמית . שמרנית, מוסרתית ודתית . חברה יותר פאטריארכלית במבנה, יותר דיכוי של הנשים, משפחות מרובות ילדים, נשים גם אם משכילות לרוב לא עובדות, נחשבת פגיעה קשה באגו הגברי אם אשתו צריכה לעבוד והוא לבד לא יכול לפרנס את משפחתו. העליה משם יותר ציונית.
גרוזיה ואירבן- רפובליקות חמות עם איפיון של קבלת פנים ואורחים לכל המדינות. יחד עם זאת, החמימות שלהם בא גם לצד השני של הרצף, תגובות אימפולסיביות , חמי מזג.
חברות מאוד פטריארכליות, סגורות, מה שמותר לגברים בהרבה תחומים לנשים אסור אפילו לחשוב. פטריארכליות בא פחות מהדת יותר מהערכים ונורמות והמעמדות בין ברים ונשים. בדרך כלל מתחתנים בתוך עצמם. בברית המועצות נחשבו (סטיגמה- כסוחרים טובים ולכן מניפולטיבים).
רוסיה- גדולה מאוד ומתחלקת לכמה חלקים.ערים גדולות כמו מוסקווה וסנט-פטרבורג שטיפחו תחכום, עיליתיות תרבותית והשכלה כללית רחבה ועשירה שלעיתים מתיחסים בצורה קצת מתנשאת לכל השאר, כפרים נדחים ללא תנאים בסיסיים למחייה , תרבות והשכלה. ואזורים נתוני מחלוקת טרטוריאלית ודתית כמו ז'ז'ניה עם אכלוסיה מעורבת בין נוצרים ומוסלמים, מתחים ואף מלחמה ארוכה ומתמשכת על העצמאות .
אוקראינה, בלורוס, מולדובה – רפובליקות שנמצאות בחלק ארופאי של של ברית המועצות לשעבר, יש להם גבולות עם רומניה, פולין, סלובקיה, הונגריה, רוסיה.

למרות הגיוון הזה , קיימים כמה איפיונים משותפים לכלל המהגרים מחבר-העמים.
גולק

אחד מתופעות המרכזיות ומעצבות מבחינת מבנה טוטאליטרי שהשפיעה באופן רב על
הזיכרון הקולקטיבי של יוצאי ברית המועצות.

קביעת אדם כבוגד מדינה על בסיס משפט שאמר, מחשבת התלבטות או עירעור פוליטי, בדיחה, ספר או תקליט אסורים או כל דבר שמעורער איזה שהוא ספק, התלבטות או שאלה על משהו שבא "מלמלה". קביעה כזו גררה אחריה מעצר כמעט מידי של האיש בצורה פתאומית וללא הזהרה כלשהי, ומשם 2 אפשרויות , שאינם כוללו בדיקות מעמיקות או משפט, אלה כוללו בתוכן או רצח או שליחתו של ה איש למאסר של 20-30 שנה בסיביר, רחוק ממשפחתו ללא אפשרות לקשר, מאסר אשר כלל עבודות יום יומיות פיזיות קשות.
הדבר הקשה בתוך התופעה הזו הייתה "הלשנה".אנשים קרובים, מכרים, ידידים שלך איתם אתה חי וחולק את החיים יום אחד פשוט היו מדווחים עליך או על מה שאמרת בתמימות או בחוסר זהירות ומשם אין מקום חזרה.

תהליך האילוף והפחדה עבד היטב והשפיעה באופן מכריע על מודעות, אופן החשיבה, זהירות, קושי רב יותר בנתינת אימון, יוזמה ותפיסת הסמכות אצל אכלוסיה יוצאי ברית המועצות.

לדעתי קיימים קווים מקבילים מסוימים בין גולק לשואה. הקווים המקבילים קשורים יותר בהתמודדות של הסביבה עם התופעה והשפעות ארוכות טווח שהתופעות הללו יצרו בהוויה הקולקטיבית ובאופן מחשבה ודפוסי התנהגות של אותו עם. למשל, בדומה לשואה לא הכרחי שבמשפחה שלך היו קורבנות השואה כדי שתרגיש חלק ומעורב רגשית בדרך כלשהי במה שקרה וגם תחווה השפעות ישירות על עצמך ועל דרך חייך בעקבות כך.
כמו כן, בדומה לקושי רב של הסביבה לגעת בשואה ולדבר עליה עם הקורבנות או משפחתיהם כך גם תופעה של גולק מפחידה, מרחיקה ומשתיקה אנשים ומונעת מהם לגעת בה. דבר שבסופו של דבר מגביר את הפחדים ומעביר מסרים סמוים מדור לדור. השתיקה של הסביבה הייתה אכזרית במיוחד עבור אלה שחוו את הטראומה או בצורה ישירה או כחלק של המשפחה של האדם הנפגע, היא נתנה ליגיטימציה למעשים והשאירה את אנשים לבד לגמרה ולא שייכים לשום מסגרת. משטר טוטאליטרי שנמשך במהלך 3 דורות כולל תופעה של גולק השפיעו באופן מכריע על תודעה של הדורות הבאים גם אשר לא עברו את החוויה באופן ישיר.

פרסטרויקה- בשנים ראשונות פרסטרויקה גרמה להרבה מאוד כאוס ואנרכיה, הרבה מאוד אינפורמציה נפתחה ונכנסה פנימה, הייתה ביקורת קשה על התנהלות החיים עד כה, התנפצו הרבה מיתוסים עליהם אנשים גדלו אשר היצבו עבורם את האידיאלים גיבורי תרבות. נכנס מימד של השוואה עם העולם המערבי, נפתחו אפשרויות ואופקים חדשים אשר הלחיצו חלק גדול מאנשים וגרמו לאחר מספר שנים של שינוי לקריאות לחזרה לדיקטטורה, משמעת וסדר. אנשים הרגישו שהם מאבדים שליטה על ה חיים ועל נורמות על אופן חשיבה שהעולם התנהל עדכה ומי שלא מצליח לעמוד בקצב השינוי מצא את עצמו בחוץ.בעקבות הפרסטרויקה המושגים של הדדיות, אחד למען השני, וכו התעררו והמדינה נכנסה לעדן חדש של אינדיוידאליזציה . חוסר מיומנויות לעבודה ותחרות בתנאים כאלה גרם לפערים קיצוניים שנוצרו בין האנשים הן מבחינת מעמדות והן מבחינת מצבם הכלכלי. הפערים שהיו בין האנשים טרם פרסטרויקה טישטשו היטב ע"י הממסד כאשר התהליך של פרסטרויקה הבליט אותם והפך לקיצוניים במיוחד.

דת- הייתה רדיפה של דת בכלל ודת היהודית בפרט.היו אסורים ספרים רבים, פריטי לבוש כתבים בשפה העברית או אידיש. למשל משנת 1926 עד 1956 הצטמצמו בתי כנסת בכל רחבי המדינה מ -1987 בתי כנסת ל 450, בשנות ה-70-80 מספרם עמד כבר על 70.
לא כובדו חגים,ולהפך כל מה שהיה קשור ליהודות עבר נסיון מחיקה של יחודיות ומסורותיות.

הישרדות- הייתה מדיניות לא כתובה לגבי לימודים אקדמאים בנוגע ליהודים. נעשו קשיים ליהודים באופן מכוון בבחינות קבלה לאוניברסיטה כאשר בחלק מהרפובליקות חלק מהפקולטות מראש היו בלתי אפשריים לגביהם. הכוונה של השלטון הייתה להפחית את הכמות של אנשים מלומדים ומשכילים באכלוסיה היהודית בברית המועצות ובכך לשמר מעמד מסוים עבורם, אולם הדבר יצר אפקט הפוך לחלוטין, רוב יהודים חונכו במשפחות להיות טובים יותר, לדעת יותר כדי לשרוד. תהליך אווליציוני חיזק גם את התכונות המניפולטיביות והתיחכום ופיתח יותר מקומות של הסתגלות לסביבה חדשה, גמישות והתאמתם לציפיות . לכן רובם היו יותר מחוסנים מפני שינוי הגדול –פרסטרויקה .

יחס כלפי גורמי סמכות- כולל 3 מרכיבים עיקריים:

תלות- יש ציפיה מהשלטון לדאגה כמעט מוחלטת לצרכיהם, אנשים התרגלו לאופן של חיים כאלה ( דוגמה של התפתחות תינוק מול אמו, רווחים ומחירים שצריך לשלם על התפתחות ועצמאות ובטחון שמקרינים גבולות אפילו מוגזמים. )

דרישה לעצמאות וחירות אישית- הייתה פנטזיה לגבי המערב ששם מתאפשרת עבורם חירות מוחלטת.

גישה מניפולטיבית נובעת מאי אמון בשלטון- שלטון צריך לסדר ולא לשתף עמו פעולה, זה יכול להיות מסוכן ולא משתלם.


יחס לטיפול ריגשי- עולי חבר העמים מגלים חשדנות וזהירות כלפי שירותי בריאות הנפש, שכן בארץ מולדתם נוצלו שירותים אלה לרעה למטרות פוליטיות של שליטה חברתית. דוגמאות בתי חולים ל"משוגעים", מוסדות גמילה וכו. פסיכולוגיה ופסיכיאטריה התמקדו בהיבטים פיזיאולוגים ותרופותים. ה"טיפול" תמיד נשאר בתר תעלומה סודית כאשר היו עדויות שונות שקשור לסבל עינוים פיזים .אנשים שחיפשו סיוע נפשי הסתכנו בפגיעה במקום עבודתם. לא הייתה עו"ס כי אידיאולוגיה קומוניסטית אמינה כי "השיטה" מונעת קיום בעיות חברתיות.






עלייה לארץ

הבדלים בין העליות של שנות ה-70 לשנות ה-90 :
בשנות ה-70 הייתה עלייה על רקע ערכי ציונות ומשיכה של יהודים לארץ ישראל. העלייה של שנות ה-90 אפשר להגדיר יותר כהגירה והיא נבעה יותר מדחף ליציאה מן הארץ מולדתם. אנשים הגיעו תוך רצון לשפר את תנאים למחייתם מכל הבחינות.
תהליך העלייה דרש עבורם מחירים קשים מאוד , אובדנים בכל הרמות אפשריות: כלכלית, מעמדית, ניתוק מסביבה פיזית, מקצועית, תרבותית, אובדן קשר עם חברים ורשתות תמיכה, חוסר התמצאות בחברה ונורמות חדשות ועוד. מכלול האובדנים והשינויים האובייקטיבים מוגדרים כאובדן תרבותי. ההתלבטות, ההיסוסים והצורך לקבל החלטות ורליות בשלב זה יוצרים קונפליקטים ריגשיים ומתיחות רבה במערכת המשפחתית.

60% מהאכלוסיה של עולים הינם אקדמאים מול 30 אחוז של התושבים ה"וותיקים" . יחד עם זאת, הרבה מאנשים לא עובדים במקצועם עקב הגיל, קשיי שפה , נסיון בארץ, אנשים כואבים ומאוכזבים בשל כך מכיוון שהם רוצים להמשיך ולהרגיש משמעותיים, וממשים את עצמם ולא רק מנסים לשרוד את החודש בחודשו.

2 דפוסים עיקריים בהסתגלותם של עולים לארץ חדשה:

החד-תרבותי( התבדלות)-בוחרים בתרבות אחת כדומיננטית בחייהם, ולה הם נאמנים באופן ניכר וכמעט בלבדי, פרט לפשרות מועטות מחויבות המציאות. יש בוחרים שם כך בתרבותם המקורית ויש הבוחרים בתרבות החדשה. שני הדפוסים מצמצמים ברמה ניכרת את המגע עם התרבות שניה ומתיחסים אליה בצורה מזלזלת וביקורתית.

דפוס דו תרבותי( שילוב)- משמר חלק מהערכים והמנהגים של תרבותם המקורית, ומאמצים במקביל מנהגים וערכים מהתרבות הקולטת.

גורמים עיקריים משפיעים על דפוס שהעולים מאמצים לעצמם.

1. ההבדל בין תרבות הקולטת לתרבות המקור ( ככל שהשוני בין תרבותי גדול יותר כך גם ההלם תרבותי גדול יותר וגוברת נטייה להסתגרות)
2.מידת הפתיחות וגמישות של האדם והתת תרבות ממנה הגיע.
3. מידת הפתיחות של התרבות הקולטת כפי שהיא נתפסת ע"י המהגרים.
4. זמינות של קרובים וחברים שהיעו בשלבים קודמים והספיקו להתערבב עם התרבות הקולטת, איך היו החוויות. כמו כן, ה"וותיקים" יכולים "לרכך" את ההלם על ידי מילוי תפקיד של תיווך בין העולה החדש לתרבות החדשה.
5. היסטוריה של התמודדות עם מצבי לחץ בעבר ופיתוח של מנגונוני הסתגלות.




Case stady
קבוצה לגברים אלימים דוברי רוסית

מראה חיצוני:
מאורגנים, שקטים, מנומסים, רובם לבושים היטב ופרזנטטיבי (חלק אפילו באים עם חליפות)
התנהגות לפני הקבוצה:
מאופקים, בדרך כלל נוהגים לפי כללי המקום , אם הכללים מובנים להם. בשלבים ראשונים כל אחד עם עצמו, לא מעלים תלונות או הצעות ליעול המקום או המערכת, לפחות לא בשלבים הראשונים ולא מחוץ לקבוצה, דבר שמאוד מאפיין את הצברים.
זה לא שלא חושבים את זה, רק לא מדברים את זה עד שלא נוצר האימון בקבוצה.

התנהגות בקבוצה:

נטייה בולטת לניתוח שכלתני, אינסטרומנטליות ודיבור רחוק ופילוסופי.
משתמשים בהרבה יותר ציניות יחסית לקבוצות אחרות, יחס מרצה לסמכות, תפיסה מאוד קורבנית ביחס למערכת וממסד, הרבה זהירות, תוקפנות משוחררת בצורה עקיפה, סמויה או באמצעות פאסיב אגרסיב. תהליכי נתינת אימון ושיתוף להרבה יותר איטיים יחסית לצברים או וותיקים.

עבודה על תהליך הכחשה מורכבת מאוד קושי בנתינת אימון בכלל אי אימון בשלטון, יחס מרצה לשלטון ( מהר קולטים מה מצופה ומנסים להגיד או להתנהג על פי מה שנראה שמתאים)

עבודה עם רגשות מאוד חשובה איך סבוכה מאוד, אין יותר מדי ליגיטימציה לביטוי ריגשי אצל גברים במיוחד. ביטוי של רגשות שליליים לא היה מקובל בכלל ואם בעבודה עם צברים יש דרך לשקף ולדבר איתם על כעס, עצבנות, חמי מזג וכו אז אצלנו זה לא קיים, אנחנו לא כועסים בכלל ובטח לא גברים. אחרת זה לא גברי. רק דוחסים וגם אם מתפרצים עדיין זה לא כעס. (מה זה אומר עליך שאתה כועס)


עוד בהרצאות:
  >> דרי רחוב, הדרך מיאוש לתקווה
  >> רסיסים של תקווה - מהוקעה חברתית להכרה
  >> הרצאה בכנס סרטן השד השנתי - 13.7.2011 איכילוב