רסיסים של תקווה - מהוקעה חברתית להכרה

מרצה: גב' אלה סטולפר

התקציר
דרי רחוב הם אחת מהאוכלוסיות החלשות ביותר בחברה שלנו. הם לא רק חסרי בית הם גם
שרויים בהזנחה גופנית ונפשית, מנותקים ומנוכרים ממשפחתם. רובם מכורים לסמים
ואלכוהול, חלקם מעורערים נפשית. ברובם הם יוצאי חבר העמים, שאיבדו
את דרכם ואיבדו הן את ביתם הפיזי , והן את הבית הפנימי. .

כשנכנסתי לראשונה למשכן לדרי רחוב ( שנמצא במוסך לשעבר) במטרה להנחות קבוצה לדיירי המקום פגשתי מקום עייף, חסר כל חשק לחיים וכואב מאוד. פגשתי אנשים שויתרו על עצמם וגם על התקווה. פגשתי בפחד לחיות.

בהרצאה זו יתואר רצף תמונות וחוויות שימחישו את הדרך שהקבוצה עשתה ממקום של יאוש וויתור על החיים ועל קשריהם למקום בו אנשים חוזרים להרגיש, לנסות ולקוות.

למרות שמטרותיי ההתחלתיות בקבוצה היו לסייע לאנשים להתחזק ולערוך שינוי בחייהם , במקום להפוך את מיטתם במשכן למקום קבוע בו ממתינים למוות, בפועל היה צריך להתחיל הרבה לפני . המסע שלנו התחיל במקום בו הם הלכו לאיבוד, בו ניתקו את הקשר עם העולם וחדלו לזהות את עצמם כבני אדם.

5 צירים מרכזיים עליהם עבדה הקבוצה:
הראשון- בין ניתוק לחיבור רגשי (פחדים, אשמה, בושה, רצונות, אהבה וכד')
השני- בין ויתור ויאוש לתיקווה .
השלישי- בין תלישות, חוסר שייכות ובדידות למציאת שייכות וחיבור למקורות תמיכה ועזרה.
הרבעי - בין בחירה בחיים להמתנה למוות.
החמישי- האם אנחנו בני אדם? הדרך מאובייקט לסובייקט.

לסיכום

היום, בסיומו של התהליך, אני רואה את החיבור לחיים, עם כל הכאב והפחד הכרוך בכך.
אני רואה את משתתפי הקבוצה שותים פחות, מתגלחים יותר, חלקם עובדים ואחרים מתחילים לתכנן שוב. אך בעיקר, נותנים הזדמנות לקרבה וקשר וגם הזדמנות לעצמם לחיות, למרות כל הסיכון שכרוך בכך, ויש בכך סיכון.

עוד בהרצאות:
  >> דרי רחוב, הדרך מיאוש לתקווה
  >> עולים מחבר העמים: איפיונים, צרכים ועקרונות התערבות
  >> הרצאה בכנס סרטן השד השנתי - 13.7.2011 איכילוב